<h1>המנהיג הלכ' תענית</h1>
<h2>דף יא.</h2>
ואמ' בברכות [ל"א ע"ב] כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של ע' שנה. ואוקמוה רבנן קשישי בתעני' חלום אבל תעני' דרשות ודאי אסור, דאמ' ביציאות שבת יפה תעני' לחלום כאש בנעורת, ואמ' רב יוסף ובו ביום ואמ' רבה ואפי' בשבת, ואמרי' בברכו' ואפי' הכי נפרעין ממנו דין עונג שבת, מאי תקנתיה ליתיב תעניתא על תעניתא, פי' אע"פ שמועיל התעני' שנתכפרו כל עוונותיו וכיון שכן אין לך עונג גדול מזה, מ"מ לא קיים מצוות עונג שבת באכילה ובשתייה, לכך צריך להתענות באחד בשבת להתכפר לו על זה, כך קיבלתי מרבותיי בשם רבי' היי ז"ל, אבל בתעני' דרשות ודאי אסור להתענות בשבת דאמרי' בירוש' דנדרי' [פ"ח ה"א] (פ"ק) אסור להתענות עד ו' שעות בשבת, א"ל מתני' היא ירדו הגשמי' קודם חצות לא ישלימו עד כדון צפרא היא אחר חצות ישלימו כבר עבר רובו שליום בקדושה. אב"ן. ובהלכות רב אלפס ז"ל מייתי ליה.
<h2>דף כד.</h2>
וכן בילמדנו ואהרון וחור תמכו בידיו, מיכאן אמ' אין פוחתי' מג' בני אדם העוברים לפני התיבה בתענית ציבור, שהרי משה רבינו ע"ה במלחמ' עמלק היו ישראל שרויין בצער ואהרן וחור תמכו בידיו, וכן צריך בתענית להיות ג' עם השליח הציבור לעבור לפני התיבה ולהתענות ויאמרו עמו סליחות ותחנונים, ואם ירצו ביותר הרשות בידם ותבוא עליהם ברכה כך מצאתי. מגילת סתרים. ומה שכתו' בתשובת הגאונים אין אומ' ענינו אלא במנחת תענית בלבד אין לתמוה על זה דתנייא בבמ' מדליקין [שבת כ"ד ע"א] ימים שאין בהם קרבן מוסף כגון שיני וחמישי שלתענייות ערבית ושחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומרי' מעין המאורע בשומע תפילה, ובירושלמ' דברכות פ"ד [ה"ג] ובתעניות פ"ב [ה"ב] זעירא בשם ר' ירמיה יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע, והיכן אומ' בין גואל לרופא, ר' ינאי בשם ר' ישמעאל בשומע תפילה, ושליח צבור בין גואל לרופא, ר' יוסי בשם רב אף יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע, והיכן אומ' זעירא בשם רב הונא בליל שבת ויומו. פי' ערבית שחרית ומנחה. למדנו שבכל תפילותיו אומ' ענינו. הא לא קשיא דיש לומר שהגאוני' כדי שלא יפשע ויאכל אמרו כך ועצה טובה קמ"ל שמא יאחזנו חולי או בולמוס ויאכל ונמצא שקרן בתפילתו, שכך התוספ' הביאו הגאוני' יש ששרוי בתענית ואין מתפלל תפי' תענית, ויש שאינו שרוי ומתפלל, כאן ביציאתה כאן בכניסתה. פי' בכניסתה מתפלל בערבי' שלפני התעני', אע"פ שעתיד לאכול הלילה, וביצי' התעני' אע"פ שהוא שרוי בתעני' אין מתפלל בערבית ענינו. למדנו מזה שיכול לומ' ענינו בערבי' שחרית ומנחה, אלא שבטלוה הגאוני' שמא יפשע ויאכל כדאמרן. אב"ן. ובנימוקי ר"ש בפ' במה מדליקין מייתי לה. [ועל זה מנהג כמה מקומות שאין אומ' עננו אלא במנחה, ובספרד נהגו לומ' בקול רם בערבית עננו שמכריז אותו החזן על פי ההלכו'].
